החלטה בתיק רע"א 974/12

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) בע"א 25445-06-11 מיום 4.1.2012, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת א' פריאל) בת"א 7670/08 ובתא"מ 6904-07-08 מיום 25.11.2010, במסגרתו נדחתה תביעת המבקשים כנגד המשיבים והתקבלה תביעת המשיבים בסך 35,424 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשל אי התייצבות המבקשים לדין. בית המשפט המחוזי תיקן את פסק דינו של בית משפט השלום כך שהורה כי התביעה שהגישו המבקשים תמחק ולא תדחה.

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.        המבקשת 1 היא חברה שעסקה ביזמות בתחום הבניין והמבקש 2 היה מנהלה (להלן בהתאמה: המבקשת ו-המבקש). המבקשים הזמינו מהמשיבים תכנון של מיזם בניה. לאחר שהתחילו המשיבים בעבודתם התגלעה בין הצדדים מחלוקת. לאור מחלוקת זו המבקשים לא שילמו את שכרם של המשיבים והמשיבים הפסיקו את התכנון. המבקשים הגישו תובענה לתשלום פיצויים בסך 100,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם עקב הפרת חוזה התכנון וסירובם של המשיבים לאפשר להם להתקשר עם אדריכל אחר. המשיבים הגישו תובענה כספית בסדר דין מהיר לשלם להם את שכר טרחתם. בשלב מסוים עזב המבקש את הארץ ועבר להתגורר בארצות הברית. במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2010 הגיש עו"ד אבו ורדה, בא כוח המבקשים במועד הרלבנטי, מספר בקשות לשחררו מייצוגם. המבקש עצמו הגיש לבית המשפט בקשה לדחיית מועד דיון בה ציין כי עו"ד אבו ורדה אינו מייצג אותו וכי הוא עצמו אינו יכול להגיע לדיון שנקבע ליום 25.11.2010 שכן הוא זומן לבית החולים "הר סיני" בניו-יורק לבדיקה לצורך ביצוע צינתור וכי הרופא המטפל המליץ לו ש"לא להעמיס לחץ של טיסה". לבקשה צורפה הזמנה לביצוע בדיקה שנועדה להתקיים ביום 19.11.2010 וכן צורף לבקשה אישור הרופא המטפל מיום 17.11.2010 לפיו הוזמן המבקש לצנתור שייערך ביום 19.11.2010 והומלץ לו להימנע מפעילות מספר ימים לאחר מכן. הבקשה לדחיית מועד דיון נדחתה על ידי בית המשפט מהטעם שהאישורים שצורפו לבקשה מעידים על זימון לבדיקה, אך למרות שהבקשה הוגשה לאחר המועד שנקבע לטיפול הרפואי לא צורף לה אישור המעיד על מתן הטיפול בפועל וכי הסיבה האמיתית לבקשת הדחייה כפי שעולה מהבקשה היא הצורך במציאת מי שיחליף את עו"ד אבו ורדה בייצוג.

2.        בישיבה שנקבעה להוכחות ליום 25.11.2010 חזר עו"ד אבו ורדה על בקשתו להשתחרר מייצוג. בית המשפט נעתר לבקשה מששוכנע כי המבקש מודע לבקשה לשחרור מייצוג ואף הודיע כי עו"ד אבו ורדה אינו מייצג אותו. לאחר שחרורו של עו"ד אבו ורדה מייצוג ביקש בא כוח המשיבים שלא לדחות את מועד הדיון עליו ידע המבקש וטען כי זוהי טקטיקה של המבקש לא לשלם חובותיו לנותני שירותים. לפיכך ביקש בא כוח המשיבים לדחות את תביעת המבקשים ולקבל את תביעת המשיבים בהעדר התייצבות לדין. בית המשפט נעתר לבקשה. בהמשך עתר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט האריך את המועד ודחה את בקשת הביטול לגופה. בית המשפט בחן את הנספחים לבקשת הביטול וקבע כי המבקש לא צירף אישור לפיו הוא נצרך באופן בלתי צפוי ודחוף לצנתור ולא הוכח כי הוא עבר התערבות רפואית ביום 19.11.2010 או כי נעשה למבקש בירור כלשהו בבית החולים. עוד קבע בית המשפט כי הוכח שהצנתור בוצע רק ביום 5.1.2011, זמן רב לאחר מועד ההוכחות. בית המשפט הדגיש כי המבקש לא הציג הזמנת כרטיס טיסה לארץ ולא הוכיח כי עשה הכנות על מנת להגיע ארצה במועד שנקבע לדיון וכי נבצר ממנו לעשות כן מסיבות רפואיות בלתי צפויות. במסגרת ההחלטה בבקשת הביטול התייחס בית המשפט גם לסיכויי התביעה ולנימוקים נוספים אולם לא ראיתי צורך להיזקק להם נוכח התוצאה אליה הגעתי. על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.        במסגרת הערעור הגיש המבקש בקשה להוספת ראיות חדשות ונטען כי הוא מבקש לצרף: הפניה לבדיקות על ידי רופאו, דו"ח רפואי מהמרכז הרפואי, אישור רשמי מבית החולים "הר סיני" מיום 19.7.2011 המפרט את סוגי הטיפולים שנעשו למבקש ביום 19.11.2010; חשבון של חברת הביטוח לגבי עלויות הטיפול הרפואי שהגיעו ל-45,660$ וכן מסמכים נוספים אודות פעולות שבוצעו בו לטענתו במועד הרלבנטי ומסמכים בנוגע למצבו הרפואי. ביני לביני דחה בית המשפט את הבקשה משנקבע כי המבקשים לא צירפו לבקשה שהוגשה את המוצגים הנטענים על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מהם. כן נקבע כי המבקשים לא העבירו למשיבים את הבקשה על נספחיה במועד שנקבע בהחלטה קודמת של בית המשפט על אף שהיו מודעים לכך שהצד שכנגד לא קיבל את הבקשה ולא היה מודע לעובדה כי נשלחה אליו באמצעות דואר אלקטרוני, בהעדר הסכמה לקבל כתבי בית דין באופן זה. בהעדר אפשרות למשיבים לבחון את הראיות הנוספות ולהגיב להן כראוי לא הותר למבקשים להגישן. כבר עתה אציין כי מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.1.2012, קרי החלטה שניתנה לאחר מתן פסק הדין בערעור, הסתבר כי המוצגים הוגשו לבית המשפט וכי עקב תקלה נעלמו מעיניו של בית המשפט היות שצורפו באמצעות "הגשה מרחוק" במערכת "נט המשפט". באותה החלטה ציין בית המשפט כי הבקשה להוספת ראיות נדחתה לא רק בשל אי צירוף המוצגים אלא גם מכיוון שלא הומצאה לצד שכנגד שלא יכול היה לעיין ולהיערך למתן תשובה בהתייחס לראיות הנטענות. יחד עם זאת, ראה בית המשפט לנכון להזמין את הצדדים לדיון נוסף קצר בכפוף להסכמתם נוכח העובדה כי בית המשפט סיים מלאכתו עם מתן פסק הדין. הסכמה כאמור לא הושגה.

4.        לגופו של ערעור ציין בית המשפט בפסק דינו כי משבוצע הצנתור רק בחודש ינואר 2011 יש קושי לקבל את הטענה כי נמנע מהמבקש להגיע ארצה במועד הרלבנטי. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהמבקש עבר צנתור ביום 19.11.2010 ומשכך לא היה מנוע מלהגיע ארצה ביום 24.11.2010 על מנת להתייצב לישיבת ההוכחות למחרת. יחד עם זאת, הטעים בית המשפט כי היה נכון לשקול את הדברים לו צירף המבקש כרטיס טיסה או הזמנה של כרטיס טיסה אשר היו מעידים על כוונתו של המבקש להגיע ארצה לישיבת ההוכחות שנקבעה. הימנעותו של המבקש מלעשות כן מעידה כי לא התכוון להגיע ארצה לצורך המשפט. בית המשפט הדגיש כי אמנם יש להעדיף בירור טענותיהם של בעלי דין לגופן ולרפא פגמים כגון אי התייצבות לדיון באמצעות חיוב בהוצאות. ואולם, נקבע בפסיקה כי יהיו נסיבות בהן התנהגותו של בעל דין מצביעה על שימוש לרעה בהליכי משפט ועל זלזול בהליך המשפטי. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין המבקש לא התכוון להתייצב לישיבת ההוכחות זאת הפעם השנייה, לא דאג למינוי עורך דין מחליף מטעמו, לאחר שהראשון הגיש נגדו תביעה בגין אי תשלום שכר טרחה, לא העביר בקשתו לצד שכנגד, לא שילם את הסכומים שנפסקו נגדו ואינו מכבד את החלטות בית המשפט. משכך נדחה הערעור תוך תיקון פסק דינו של בית משפט השלום לפיו תביעת המבקשים לא תידחה אלא תימחק.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5.        החלק הארי של טענות המבקש מתמקד בטענה כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא התיר את צירוף הראיות החדשות בערעור. המבקש טוען כי הבקשה דנן מעוררת שאלה משפטית הרלבנטית לכל בעלי דין באשר לאופן המצאת מסמכים לצד שכנגד באמצעות הדואר האלקטרוני, בנסיבות בהן הוכח כי קיבל את המסמך באמצעות הדואר האלקטרוני הגם שלא נתן הסכמתו לכך מלכתחילה כנדרש. המבקש טוען כי אילו היה מתיר בית המשפט המחוזי את הגשת הראיות הרי שנימוקי פסק דינו לא יכלו לעמוד בעינם. המבקש טוען כי השופטת סלע הכירה בטעותה בכך שקבעה תחילה כי המוצגים לא צורפו לבקשה ולפיכך מבקש הוא לתקן את "העוול" שנגרם לו ולהשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי.

תגובת המשיבים

6.        ביום 20.3.2012 הוריתי על הגשת תשובת המשיבים. המבקשים מתנגדים למתן רשות ערעור. בעניין הרלבנטי טוענים המבקשים כי הערעור נדחה לא בשל אי צירוף המוצגים לבקשה לצירוף ראיות אלא משום שהמבקש לא הוכיח כי במועד הרלבנטי בוצעו בו ההליכים הרפואיים הנטענים וכי לא יכול היה להגיע לדיון עקב טיפול רפואי לו היה זקוק, כנטען. המשיבים טוענים כי למבקש ניתנו הזדמנויות לקבל את יומו בבית המשפט אולם הוא זלזל בהליך השיפוטי ולפיכך אין מקום לשוב ולשמוע טענותיו. המבקש ביקש להגיב לתשובת המשיבים אולם לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה נוכח ההנמקה שלהלן.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.        בענייננו על אף שהמבקש ממקד טענותיו כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטתו שלא להתיר צירוף ראיות, לרבות הטעות שאליה נקלע בית המשפט המחוזי בנוגע לצירוף המוצגים לבקשה, הרי שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן הבקשה מהווה "גלגול שלישי" ככל שהדברים נוגעים לאי ביטול פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בהיעדר התייצבות.

           כידוע, אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון לפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת.

9.        בנסיבות העניין לא מתעוררת שאלה משפטית עקרונית. המחלוקת הטעונה הכרעה היא האם היה צריך בית המשפט להיעתר לבקשה לצירוף ראיה חדשה אם לאו. גם אם אקבל את טענתו של המבקש כי היה על בית המשפט להתיר את צירוף הראיות החדשות, ואיני סבור כך, הרי שמדובר בשאלה שעניינה יישום ההלכות המוכרות והמושרשות בנושא צירוף ראיה חדשה בערעור על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. משכך הבקשה מתמקדת בדל"ת אמותיהם של הצדדים ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

           זאת ועוד, איני סבור כי השאלה שאותה מעלה המבקש בעניין המצאת כתבי בית דין באמצעות הדואר האלקטרוני טעונה הכרעה בנסיבות העניין, שכן לטעמי ממילא דין הבקשה להוספת ראיות חדשות בערעור להדחות. במה דברים אמורים? למבקש היה די והותר זמן להיערך לאיסוף המסמכים על מנת שיוכל להגישם באופן הראוי לערכאה הדיונית במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין. המבקש אף הגיש מסמכים שונים לבית משפט השלום אשר גרס כי אינם תומכים בגרסתו העובדתית באופן המצדיק את ביטול פסק הדין. ערכאת הערעור אינה יכולה ואינה צריכה להוות אכסניה למקצה שיפורים ביחס לראיות שהיו בידי בעל דין או שהיה ביכולתו להשיגן במהלך הדיון לפני הערכאה הדיונית.

10.      איני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין. הממצא העובדתי כי המבקש כלל לא נערך להגעה לדיון וכי לא עלה בידו להצדיק התנהלותו זו בטעמים רפואיים, מצביעה על התנהלות המביעה זלזול בהליכי משפט. בנסיבות האמורות אין למבקש אלא להלין על עצמו. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי צעד כברת דרך משמעותית לקראת המבקש בכך שתיקן את פסק דינו של בית משפט השלום.

11.      נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.